<h1>ארחות חיים הלכ' טרפות סימנים י"ד—ט"ו</h1>
<h2>דף נו:</h2>
עוף שנפל לאור והוריק לבו או כבדו או קורקבנו או שהאדימו המעים בכל שהוא טרפה והוא שיעמוד בעינם אחר שנשלקו מעט וממרסין בהן. וכל עוף שנמצא הכבד שלו כמראה בני מעיו או שנשתנו שאר בני מעיו ועמדו בשנויין אחר שליקה ומריסה פי' מחיקה בידוע שנפלו לאור ונחמרו בני מעיה וטרפה וכן נמי כתב הרשב"א ז"ל ולא עוד אלא בני מעים של עוף שלא נמצא בהן שנוי וכשנשלקו נשתנו והוריקו האדומין בידוע שנפלו לאור ונחמרו בני מעיה וטרפה. וכתב הר' אשר ז"ל [מלוני"ל] עוף שנמצא הכבד או הלב או הקורקבן שלו ירוקין ולא נודע שנפל לאור בא מעשה לכאן והחמירו [בו] על פי לשון הר' יצחק ז"ל הגאון דגריס שכיון שהוריק הכבד כנגד בני מעים בידוע שנפלה לאור ובספרים שלנו לא מצינו אלא בידוע שנחמרו בני מעיה פי' כשידוע שנפלה אבל בספקא לא מחזקינן איסורא ומתניתא מסייעא להך סברא דנקט נפלה לאור ע"כ. וכתב הרשב"א ז"ל (ת"ה הקצר) הראשון נראה עיקר ולזה הסכימו הגאונים ז"ל וכזה ראוי להורות. וכתב עוד אע"פ שלא מנו חכמים הריאה בכלל האדומין שהוריקו יראה לי שה"ה והוא הטעם שאם הוריקה הריאה טרפה אע"פ שאמרו [חולין נ"ז ע"א] שצלעות של עוף מגינות על הריאה ובסתם אינו צריך לבדקה הרי ראינו שהוריקה ולא הצילו צלעותיה. וי"ל שהכבד שהוריקה אפילו שלא כנגד בני מעים אם הוריקה במקום מרה ובמקום שהיא חיה טרפה נפלה לאור והוריקה כנגד בני מעים טרפה אע"פ שלא ניכר שום ירקות בבני מעים בידוע ששלט האור בהן (אבל) [אלא] שאין ירקות נכרת בהן.
